המדריך המתומצת ומורה הנבוכים לסוגיית הגירושין בישראל

המדריך המתומצת ומורה הנבוכים לסוגיית הגירושין בישראל, במסגרת דיני המשפחה בישראל:

במסגרת מאמרינו זה נסקור בקצירת האומר את סוגיית הגירושין בישראל.

ע"פ סטטיסטיקות עדכניות כל זוג שלישי בישראל חווה משבר בנישואים שעשוי להוביל בוודאות קרובה לגירושין ו"פירוק החבילה".

אין צורך לעסוק בסוציולוגיה בכדי לעמוד על הסיבות והגורמים לתופעה ההולכת ורווחת בישראל של 2015.

העולם המודרני וההתפתחות הטכנולוגית ובעיקר האינטרנט הפכו את בני האדם ליצורים חכמים, חשפו בפניהם עולמות חדשים, אוצרות ואוטוסטרדות של מידע והעולם כולו נעשה כפר גלובלי קטן.

היחידים והפרט נעשו רגישים ומודעים ביתר שאת לצרכיהם האישיים, מילוי והגשמה אישית, פחות סולידריות ויותר אינדיבידואליות.

הדברים אינם פוסחים גם על זוגות שהיו בעבר מאוהבים, יחידה משפחתית גרעינית וגוף אחד בעל אינטרסים זהים ומשותפים.

המלומד והחוקר, היינס, קובע כי קיימים ארבעה שלבים בדינמיקה של הגירושין.

שלב גילוי הרעיון, שלב הבירורים, שלב המעבר ושלב הכיוון מחדש.

במסגרת מאמר זה נעסוק בהיבטים הפרקטיים של הליך הגירושין הנגזרים והמשויכים לשלב הבירורים, הידוע כשלב של פניה לגורמי חוץ כגון: טיפול, יעוץ נישואין ו/או יעוץ משפטי.

בחירת הערכאה הנכונה

כבר בשלב זה של המאמר חשוב לדעת, כי בישראל קיימת תופעה משפטית ייחודית, הייחודית אך ורק למדינת היהודים, המכונה, "מירוץ הסמכויות".

כתוצאה מההיסטוריה הייחודית של מדינת ישראל עובר בשלטון העותומני דרך השלטון הבריטי וכלה בהקמת מדינת ישראל נוצרו בחוק הישראלי עיוותים ויציר כלאים כאשר הוענקה סמכות שיפוטית מקבילה לשתי ערכאות שונות ויריבות בדרך כלל.

היינו, חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג- 1953   ומנגד חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995.

כתוצאה מהאמור, נוצרה הלכה למעשה סיטואציה במסגרתה סכסוכים בין בני זוג יהודים בישראל יכולים לבחור באיזו טריבונל משפטי ברצונם להתדיין במסגרת הליך הגירושין.

השוני בין בית הדין הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה אינו מתמצא רק בכך שכל אחד מהאכסניות יונק מכח הוראת חיקוק שונה שכן, מטבע הדברים סדרי הדין והמדיניות השיפוטית כמו גם, התוצאה הנגזרת עשויים להיות שונים מערכאה אחת לחברתה.

זוגות רבים פונים אליי על מנת שאכריע ואמליץ להם על הערכאה המומלצת מבחינתם, אולם, חשוב לדעת כי אין תשובה אחת הנכונה באופן אוניברסלי וכי חשוב להכריע בסוגיה בכובד ראש לאחר בחינה של נסיבותיו של כל מקרה ומקרה קונקרטי בנפרד.

הכרונולוגיה של הליך הגירושין

פירוק, שיתוף ואיזון משאבים

לאחר שצלחנו את בחירת הערכאה הנכונה במסגרתה בחרנו לפתוח את הליך הגירושים נבחן כעת את הכרונולוגיה של הסוגיות העומדות ועולות על הפרק בכל הליך גירושין.

חשוב לדעת כי קיימת אבחנה בחוק הישראלי בין זוגות שנישאו לפני שנת 74' לבין זוגות שנישאו לאחר מכן שכן, זוגות שנישאו לפני שנת 74' חל עליהם משטר שיפוטי מכח דבר חקיקה שונה מזוגות שנישאו לאחר מכן.

חזקת השיתוף בנכסים החלה על בני זוג שנישאו לפני שנת 74' מייחסת בעלות משותפת לבני הזוג על רכוש שנצבר במהלך חיי הנישואין, נכסים משפחתיים המשמשים את בני המשפחה בחיי היומיום כלולים במובהק במסגרת חזקת שיתוף הנכסים לרבות נכסים שנרשמו על שם אחד מבני הזוג בלבד.

לעיתים יפסקו בבתי הדין ובבתי המשפט כי גם נכסים שנרכשו ע"י אחד מבני הזוג לפני הנישואין ו/או נכסים שהתקבלו בירושה ו/או נכסים עסקיים יחשבו הנכסים הללו במסגרת חזקת שיתוף הנכסים כנכנסים משותפים שיש לחלוק בהם בעת פקיעת הנישואין.

לעומת זאת, זוגות שהתחתנו לאחר שנת 74' חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג אשר בסעיף 3 לחוק נקבע כי במידה ובני הזוג לא חתמו על הסכם ממון בטרם הנישואין יחול עליהם הסדר איזון המשאבים בעת פקיעת הנישואין ו/או עם התרת הנישואין.

ע"פ הסדר איזון המשאבים נשמרות זכויותיו של כל אחד מבני הזוג על רכושו במהלך חיי הנישואין.

ההפרדה הרכושית נשמרת והן האחד רוכש זכויות בנכסיו של השני רק בשל היותם נשואים, זאת ע"פ סעיף 4 לחוק יחסי ממון.

חוק יחסי ממון מחריג נכסים שלא יבואו במניין כלל הנכסים המשותפים, למשל; נכסים שהיו לבני הזוג בטרם הנישואים, נכסים שהתקבלו בירושה במהלך הנישואים ו/או במתנה גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג ע"י המוסד לביטוח לאומי או פיצוי לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף או מוות וכאמור, אף נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן במסגרת איזון המשאבים.

חיוב בגט ועילות גירושין

על מנת לפתוח בתובענה לגירושין וקבלת גט במסגרת בית הדין הרבני, אשר לו הסמכות הבלעדית והייחודית לדון בכל הכרוך בענייני גירושין ונישואין של יהודים בישראל , חובה שתקום לתובע או לבן זוג התובע עילת גירושין.

לא די ברצון סתמי בכדי להתגרש, חובה שתתקיים עילת גירושין, עילה שנקבעה ע"פ הדין העברי שקבע מספר עילות גירושין מצומצמות ברשימה סגורה.

יחד עם זאת, ראוי לציין כי ע"פ דין תורה אין הכרח באשמה של אחד מבני הזוג על מנת שבני הזוג יוכלו להתגרש וכי בני זוג רשאים להתגרש מכח הסכמתם בלבד גם במידה ואין להם עילות גירושין ו/או טענות והאשמות האחד כלפי משנהו.

במקרה כזה בית הדין משמש אך ורק כמפקח בגירושין כדת משה וישראל.

לעיתים, עילת הגירושין תוביל להמלצה של בית דין על מתן גט וגירושין מבלי לחייבם ו/או לכפותם להתגרש.

לעיתים, יקבע בית הדין הרבני כי קיימת מצווה לתת גט, ולעיתים, יקבע בית הדין כי חובה על הבעל לתת גט לאישה , במקרה שכזה כופים על הבעל לתת גט.

מקרים של כפיית גט הינם נדירים ואינם מומלצים, שכן, קיים חשש שהדבר אינו כשר לחלוטין מבחינת דיני התורה ומעלה חשש כי הגט הינו גט מעוסה- שאינו תקף.

במקרה והאישה טוענת לקיומו של מום של ריח בלתי נסבל, ריח תמידי בלתי נסבל שהתגלה בבעל לאחר הנישואין, יכול אפילו ויהיה זה מחמת עיסוקו למשל; עבודה בסביבה של ריח בלתי נסבל שנדבק בגופו של הבעל, מהווה הדבר עילה לכפיית גט על הבעל ובתנאי שהדבר התגלה לאחר הנישואין.

בנוסף, במקרה והבעל חולה במחלת שחין ו/או בעל שעובר על מצוות התורה באופן השולל מהאישה את יכולתה לקיים מצוות, למשל, בעל המביא לבית המשותף אוכל טרי בניגוד לרצונה של האישה או במקרה שהבעל מסרב לקיים יחסי אישות עם האישה מהווה הדבר עילה לכפיית גט.

במקרים בהם הבעל מכה את אשתו ונוקט כלפיה באלימות מילולית ונפשית ולאחר שהיתרו בבעל שיחדל מכך מהווה הדבר עילה נוספת לכפיית גט ובתנאי שהאלימות לא נגרמת באופן ישיר כתוצאה מהתנהלותה של האישה כגון ; התגרות והתרסה ו/או התנהגות המזמנת אלימות כתגובה לאלימות האישה.

במקרה ובני הזוג חיים יחד 10 שנים לפחות, והתברר כי הבעל הוא הגורם לכך שהאישה לא נקלטת להריון, מהווה הדבר עילה לכפיית גט.

במקרה והבעל סובל מבעיות של אין אונות מהווה הדבר עילה לכפיית גט.

במקרה ובני הזוג נישאו תוך כדי ביצוע עבירה למשל כהן וגרושה, מהווה הדבר עילה לכפיית גט, כך גם הדבר, והבעל מסרב לפרנס ולזון את האישה.

על פי חרן דה רבינו גרשום הכלל הוא כי יש לתת לאישה לקבל גט מרצונה החופשי והטוב, אולם, קיימים מקרים חריגים במסגרתם ניתן לחייב את האישה לקבל גט בעל כורחה- בניגוד לרצונה, למשל, במידה והתגלה לאחר הנישואין מום גופני אשר בעתיו האישה אינה מסוגלת ו/או אינה ראויה לקיים יחסי אישות ובתנאי שהבעל גילה זאת לאחר הנישואין הוא הדין במקרה והאישה לא נקלטה להריון לאחר 10 שנות נישואין והתחוור כי הסיבה נעוצה בגינה של האישה.

אישה העוברת על דת משה וביודעין גורמת לבעל לעבור על דיני התורה ו/או עוברת על דת יהודית, למשל, מתנהגת בפריצות, בפרהסיה ו/או אישה שעושה מעשי כיעור, היינו, מתרועעת עם גברים זרים באופן שמעלה חשש חמור לקיום יחסי ישות מחוץ לנישואין, ניתן לכפות על האישה לקבל גט.

תשלום מזונות

חשוב לדעת כי בכל הליך של גירושין יתכן ויפסקו לאישה מזונות גם במידה ואין לבני הזוג ילדים קטינים שכן, על פי חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), אדם חייב במזונות בן זוגו בהתאם להוראות הדין האישי החל עליו. במידה והבעל אינו משלם יש אפשרות להוציא כנגדו צו עיכוב יציאה מהארץ ע"פ סעיף 11 לחוק המזונות לא ניתן לפעול לגביית מזונות אישה לאחר שחלפו שנתיים מהתקופה שבגינה נפסקו המזונות , אלא אם כן , ניתנה רשות מפורשת לכך מבית המשפט.

כאשר ישנם לבני הזוג המתגרשים ילדים קטינים, קיימת חובה אבסולוטית על האיש לשלם ולשאת במזונותיהם של הקטינים המשותפים.

בדרך כלל, יפסקו בתי הדין הרבניים ו/או בית המשפט לענייני משפחה סכום מינימום שנע בין 1200-1600 ₪ לכל ילד קטין, ראוי לציין כי עניני המזונות אינם בסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני וכי ניתן להפריד את תביעת הגירושין מתביעת המזונות, כאשר ניתן לתבוע את תביעת המזונות , אף בבית המשפט לענייני משפחה.

סוגיית המדור

בדרך כלל יפסוק בית הדין הרבני גם בעניין סוגיית המגורים של בני הזוג לאחר הגירושין כמו גם, בסוגיית המגורים של הקטינים המשותפים.

אין המדובר אך ורק היכן יתגוררו הקטינים ו/או האישה, אלא, עסקינן בסוגיית מימון המגורים של הקטינים ו/או האישה מעבר למימון המגורים ישנו סעיף המכונה "הוצאות מדור" שהינו נילווה לסוגיית המדור עצמו, לעיתים, יתבע בן הזוג מדור ספציפי , היינו, מגורים במקום מסוים ודווקני בדרך כלל יהיה זה לתקופה מוגבלת במקום המגורים המשותף והאחרון של בני הזוג.

סוגיית המדור נגזרת בדרך כלל במסגרת פסק הדין למזונות

הסכום המקובל להשתתפות האב בדמי המדור של הקטינים הינו שליש מעלות המדור בפועל כאשר סכום זה מוגבל לתקרה של שכר דירה ממוצע .

סוגיית המשמורת

כאשר לבני הזוג המתגרשים ישנם ילדים קטינים משותפים נדונה סוגיית המשמורת במסגרת תביעת הגירושין כאשר סוגיית המשמורת הינה אחת המחלוקות רוויות היצרים והכואבות ביותר שקיימות בדיני המשפחה ופירוק מוסד הנישואין.

עד לאחרונה היה מקובל כי קטינים מתחת לגיל 6 המכונים "קטיני קטינים" ישארו בחזקתה של האישה/האם, זאת הן בתפיסה של המשפט העברי והן במשפט האזרחי של דיני המשפחה אשר ידועה כ"חזקת הגיל הרך".

לאחרונה, ניכרת מגמת כרסום וערעור על חזקת הגיל הרך, מגמה המבקשת לשלול את ההגמוניה שהייתה קיימת בפסיקות בתי המשפט להשארת הקטינים מתחת לגיל 6 באופן אוטומטי בחזקתה של האישה/האם.

סוגיית המשמורת קובעת בדרך כלל כי אחד ההורים יהיה ההורה המשמורן במחיצתו ישהו וידורו הקטינים המשותפים, כאשר יקבעו הסדרי ראיה במסגרתם יתראו הקטינים עם הבעל האב בימים ושעות ותאריכים קבועים וידועים מראש.

יש והסדרי הראיה יקבעו על דרך של הסכמה והמלצה וישנם מקרים בהם הסדרי הראיה יהיו מחייבים ודווקניים כאשר הפרתם תטמון בחובם סנקציות הן במישור הכלכלי כגון ; תג מחיר וקנסות בשל כל הפרה והן במישור האזרחי-פלילי, בשל הפרת הוראה חוקית כמו גם ביזיון בית המשפט.

ישנם מקרים במסגרתם יפסוק בית הדין ו/או בית המשפט כי שני ההורים יהיו משמורנים במשותף.

חשוב לציין כי עניין המשמורת משליך באופן ישיר על קביעת גובה תשלום המזונות והמדור.

סוגיית הכתובה

על פי הדין העברי חלק בלתי נפרד ומהותי מנישואין של יהודים כדת משה וישראל הינה התחייבות הבעל כלפי האישה בטרם עריכת החופה, חתימתו על שטר הכתובה.

בניגוד לדעה הרווחת, שטר הכתובה הינו מסמך משפטי מחייב לכל דבר ועניין אשר נחתם בפני שני עדים כשרים, כאשר האישה יוזמת את תביעת הגירושין ובהתקיים תנאים מסוימים ניתן לפטור את הבעל מתשלום הכתובה.

בדרך כלל, כאשר חותמים על הסכם גירושין סעיף הכתובה מוסדר בהסכמה על דרך של קיזוז והתחשבנות של חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים.

כאשר הסכום הנקוב בכתובה הינו דמיוני ובלתי הגיוני יתכן ובית הדין הרבני יקצוב את תשלום הכתובה ויעמידו על סכום מופחת מהסכום הנקוב בכתובה.

כותב המאמר הוא עורך דין גירושין, עומד בראש משרד עורכי הדין גיא ניומן.